יעקב נ' פלאפון תקשורת בע"מ

פסק דין

1.הנתבעת היא חברת תקשורת סלולרית, והתובעת הייתה ועודנה לקוחה שלה.

ביום 24/8/09 ניידה התובעת את קו הסלולרי שלה מחברה אחרת לחברת פלאפון, ורכשה מכשיר נוקיה במסגרת חבילה לחיילים.

מאוחר יותר, ב- 28/2/2010, היא הגיעה למרכז שירות הלקוחות של הנתבעת בחדרה, על מנת לבצע תיקון למכשיר, ושם, לדבריה, נאמר לה כי היא זכאית לקבל מכשיר נוסף ללא התחייבות נוספת. היא הועברה לנציג אחר, שלדבריה נתן לה הסבר חלקי בלבד, והציג בפניה מצג כי היה והחשבוניות החודשיות שלה תעבורנה את הסכום של 149.80 ₪, היא לא תחויב בגין המכשיר הישן ולא תידרש לשלם תשלום נוסף כלשהו בגין רכישת המכשיר.

מאוחר יותר, לאחר ההתקשרות, בשלב לא ברור, היא התקשרה לשירות הלקוחות של החברה ושאלה מה כולל הסכום המינימאלי, ונאמר לה, לדבריה, שהוא כולל שיחות, הודעות מסרונים וגלישה באינטרנט.

2.לטענת התובעת, היא קיבלה בעת קבלת פירוט החיובים מחברת כרטיס האשראי, שהיא מחויבת עבור שני מכשירי סלולר, ואז היא פנתה לשירות הלקוחות ונאמר לה שהיא לא הגיעה לסכם המינימאלי.

היא פנתה לנציג שירות הלקוחות וטענה בפניו כי בזמנו נאמר לה שהתוכנית כוללת שיחות, גלישה באינטרנט והודעות, אך הדבר לא עזר.

3.לטענת התובעת, הנציג שהחתים אותה על החוזה בעת שידרוג המכשיר, לא פירט בפניה את כל תנאי החוזה, שכלל 10 עמודים, ואילו היתה יודעת את התנאים, לא היתה לוקחת מכשיר נוסף.

סכום התביעה הוא 5400 ₪ בגין תשלומים שנגבו, לפי הטענה, שלא כדין, וכן 5000 ₪ עבור עוגמת נפש.

4.הנתבעת בכתב הגנתה טוענת כי ביום 28/2/2010 אכן הגיעה התובעת למרכז שירות הלקוחות ואכן חתמה על הסכם לשידרוג המכשיר לדגם מתקדם יותר.

לטענת הנתבעת, נמסרו לתובעת פרטים מלאים על אופי ההתקשרות, ונאמר לה שהיא לא תידרש לשלם תשלום נוסף כלשהו אם תדבר מעל 149.80 ₪, ושהסכום הזה כולל חיובים על שיחות, הודעות וגלישה באינטרנט.

5.לטענת הנתבעת, התובעת נתפסה לכלל טעות כאשר סברה שהסכום יכול לכלול גם חיובים קבועים ולא חיובים עבור שימוש שוטף, נציגי הנתבעת לא אמרו לה שום דבר שממנו יכלה להבין אחרת, ולו היתה מעיינת בחוזה עליו חתמה, שכלל בסה"כ 10 עמודים, היתה מבינה את העניין.

הדברים כתובים במפורש בהסכם..

6.בנוסף טוענת הנתבעת, כי בחלק מהחודשים בהם עברה התובעת את הסכום הנ"ל בצריכה שוטפת, היא אכן זוכתה בהתאם, אבל נכון שכבר בהתחלה היא חוייבה בגין שני המכשירים, ולמרות זאת, היא פנתה רק באיחור של חצי שנה לנתבעת בעניין זה.

על פי הרישומים היא פנתה ביום 22/8/2010, כמעט 6 חודשים לאחר השידרוג, וממילא קשה להאמין כי היא אכן לא היתה מודעת לתנאי ההתקשרות האמיתיים.

7.בנוסף טוענת הנתבעת כי היא זיכתה את התובעת כמחווה שירותית ב- 6 חיובים בגין המכשיר הקודם בסכום של כ- 540 ₪.

דיון והכרעה:

8.תנאי ההתקשרות בין הצדדים נקבעו בהסכם, וממנו ברור (וגם התובעת אינה חולקת על כך) שכדי שלא תחוייב בתשלום נוסף, עליה לעשות שימוש שוטף בסכום של 149.80 ₪ בכל חודש, להבדיל מחיובים קבועים שאינם באים בחשבון לצורך זה.

טענת התובעת כי הוסבר לה אחרת בעל פה, ולמעשה כי הוטעתה, מצריכה ראיות כבדות ומוצקות שלא הובאו בפני.

9.למעשה התובעת חתמה על הסכם, לא ארוך במיוחד, 10 עמודים בסה"כ, שהתנאים פורטו בו במפורש, ואיננה יכולה להתעלם מחתימתה.